חומר קריאה

​

סריקת הגוף הינה צורת מדיטציה רבת עוצמה ובעלת כוחות ריפוי משמעותיים. תרגול זה נחשב יסודי בנושא מדיטציות השכיבה שאנו מתרגלים ב SMWM. זה כרוך בסריקה שיטתית של הגוף באמצעות תשומת הלב שלנו, באופן פתוח ולבבי, באזוריו השונים, נהוג להתחיל לסרוק מן הבהונות של הרגל השמאלית ולאחר מכן דרך כף הרגל כולה – הסוליה, העקב, החלק העליון של כף הרגל – ואז במעלה רגל שמאל כולל בתורו את הקרסול, את השוקיים, את הברך ואת פיקת הברך, את הירך בשלמותו, על פני השטח ועמוק, את המפשעה ואת הירך השמאלית,  ואז אל הבהונות של רגל ימין, האזורים האחרים  של כף הרגל, ולאחר מכן את הרגל הימנית באותו אופן כמו שמאל. משם, המוקד עובר לתוך, ברציפות ובאיטיות, כולו של  אזור האגן, כולל הירכיים שוב, הישבן ואברי המין, הגב התחתון, הבטן ולאחר מכן פלג הגוף העליון-הגב העליון, החזה והצלעות, השדיים, הלב והריאות וכלי הדם הגדולים השוכנים בתוך כלוב הצלעות, השכם שמעל כלוב הצלעות  מאחור, כל הדרך עד לעצם הבריח והכתף, משם אנו עוברים  אל הזרועות,  לעתים קרובות  סורקים אותם יחד, החל מקצות האצבעות והאגודלים ועוברים ברציפות דרך האצבעות,  הכפות  והגב של הידיים, פרקי כף היד, הזרועות, המרפקים, הזרועות העליונות, בתי השחי והכתפיים שוב. ואז אנחנו עוברים לצוואר ולגרון ולבסוף, הפנים והראש.

כשאנו מתרגלים את סריקת הגוף, אנו מעבירים את תשומת הלב שלנו באופן שיטתי ובמכוון דרך הגוף, ומתמקדים בתחושות השונות באזורים השונים. יכולת זו לשים לב לתחושות הגוף האלה מדהים למדי. זה שאנחנו יכולים לעשות את זה לפי הרצון, או בפזיזות או בצורה שיטתית יותר, היא אפילו יותר מדהימה. בלי להזיז שריר, אנחנו יכולים להחליט למקם את התודעה שלנו בכל מקום בגוף שאנחנו בוחרים ומרגישים ולהיות מודעים לכל התחושות הקיימות באותו רגע.

 

אם כך, ניתן לתאר את מה שאנו עושים במהלך סריקת גוף  כוונון או פתיחה של תחושות  אלו, המאפשרות לנו להיות מודעים למה שמתרחש. רבות מתחושות אלה אנחנו בדרך כלל משאירים מחוץ למודעות כי הן כל כך מוכרות, כל כך שגרתיות, שאנחנו בקושי יודעים שזה שם, אני מתכוון כאן. וכמובן,  באותו  מובן  אנו  יכולים לומר שרוב הזמן בחיינו אנחנו בקושי יודעים שאנחנו שם, אני מתכוון כאן, חווה את הגוף, בגוף, של  הגוף. המילים לא מספקות את מהות החוויה. כאשר אנו מדברים על כך, השפה עצמה מאלצת אותנו לדבר  על האדם כישות נפרדת שיש לה גוף. אנחנו נקלעים למצב שאנו נשמעים דואליסטים בעל כורחנו.

 

ובכל זאת, ללא ספק יש "אני" שכזה שהוא "בעל" גוף, או לפחות, יש תחושה חזקה מאוד של זה. ניתן לכנות זאת כמציאות יחסית, במובן כלשהו. בתחום המציאות היחסית, יש את הגוף ואת התחושות שלו (האובייקט), ויש את המתבונן על התחושות (סובייקט). הם נראים או נתפשים בתודעה כפרדים ושונים.

 

לעיתים אנו חווים רגעים של קליטה טהורה שעולים בתרגול המדיטציה, ולפעמים ברגעים מיוחדים מאוד של חיי היומיום. אך רגעים כאלה עשויים להיות זמינים עבורנו כל הזמן, כיוון שהם מאפיינים של המודעות    עצמה. מנגנון הקליטה, המודעות, מאחד את הסובייקט לכאורה והאובייקט לכאורה לחוויה עצמה. הסובייקט והאובייקט מתמזגים למודעות אחת. המודעות גדולה מהתחושה. יש לה חיים משלה, נפרדת מחיי הגוף, ועם זאת תלויה באופן אינטימי בו.

 

מערכת העצבים מספקת לנו את כל השערים יוצאי הדופן שלנו לתוך חוויית התחושה, עולם החישה. למרות זאת כמו כל דבר אחר, אנחנו לוקחים את מיומנות זאת כמובן מאליו שבקושי שמנו לב שכל רגע מעודן של חיינו אנו בקשר עם תחושות, מבפנים וכלפי  חוץ, ותלויים בהן. לא רק שאנחנו חוזרים לחושים שלנו, אנחנו עשויים להבין שאנחנו בעצם יודעים רק דרך החושים שלנו, אם  נכלול את התודעה, או המודעות עצמה  כחוש – אפשר לומר, החוש האולטימטיבי...

 

 זה  לא נדיר בזמן תרגול סריקת הגוף שתחושות בגוף עשויות להיות מורגשות יותר בחריפות, אפילו שיורגש יותר כאב, עוצמה רבה יותר של תחושה באזורים מסוימים. באותו הזמן, בהקשר של תרגול תשומת לב, התחושות, מה שהן, ולמרות זאת, גם הן נסרקו ביתר דיוק, עם פחות פרשנות, שיפוט ותגובה, כולל מסוג סלידה והדחף לרוץ ולברוח מהחוויה.

 

בסריקת הגוף, אנו מפתחים אינטימיות גדולה יותר עם תחושה חשופה, אנו נפתחים למעין מערכת יחסים של נתינה ולקיחה וטבע  של הדדיות בין התחושות עצמן לבין המודעות שלנו אליהם. כתוצאה מכך,  זה די נפוץ לפתח חסינות כנגדם, או להיות מוטרד מהם בצורה שונה, חכמה יותר, גם כאשר הם חריפים. המודעות לומדת לתת להם להיות כפי שהם ולהחזיק אותם מבלי להפעיל כל כך הרבה פעילות רגשית, חוזרת ונשנית, בלחשוב עליהם. לעיתים בתהליך, האינטנסיביות של התחושות עצמן יכול לפעמים להתפוגג. בכל מקרה, הם עלולים להיתפס כפחות מתישים.

 

זה נראה כאילו המודעות עצמה, בהתבוננות על התחושות בלי לשפוט אותם או בלי להגיב להם, הינה סגולה לרפא את ההשקפה שלנו על הגוף ולאפשר לו לקבל ולהשלים, לפחות במידה מסוימת, עם התנאים כפי שהם ברגע הנוכחי בדרכים נעימות שלא עשויות לשחוק את איכות החיים שלנו, אפילו לנוכח הכאב או המחלה. המודעות לכאב באמת שונה מלהיתפס בכאבים ולהאבק בהם. זו כשלעצמו הינה חוויה של שחרור, חופש גדול באותו רגע, לפחות מדרך מאוד צרה של תשומת לב להחזיק את החוויה של הכאב כאשר הוא לא נראה כמו תחושה חשופה. המודעות אינה תרופה, אך  זוהי דרך למידה ופתיחה, וקבלה, וניווט של העליות והמורדות של הנפש, של מה שהיה בעבר תחום בלתי חדיר ולא מעשי לשליטה.

באחד מהסיפורים הקצרים של ג'יימס ג'וייס מופיע ציטוט, "מר דאפי חי במרחק קצר מגופו". זו יכולה להיות תופעה שרבים מדי מאיתנו חולקים. ההתייחסות לנס המודעות הגופנית כמובנת מאליה הוא אובדן מחריד. זה עשוי להיות ריפוי מעמיק של חיינו, לחזור ולהיות בקשר מודע עם הגוף. מה שצריך זה להתאמן. לחזור לחושים שלנו, בלי יוצא מהכלל.

 

וגם כדאי לגייס גם את רוח ההרפתקה לעניין זה (:

 

סריקת הגוף אינה מיועדת לכולם בכל מצב, ואינה תמיד תרגול הבחירה אפילו לאלו האוהבים אותו. אבל זה מאוד שימושי וטוב לדעת עליו ולתרגל מפעם לפעם, לא משנה מהן הנסיבות או המצב שלך. אם אתה חושב על הגוף שלך ככלי מוסיקלי, סריקת הגוף היא דרך לכוונן אותו. אם את מדמיינת את הגוף כעולם כולו סריקת הגוף היא דרך להכיר אותו ואם אתה חושב על הגוף שלך כבית,  סריקת הגוף  היא דרך   לפתוח לרווחה את כל החלונות והדלתות ולתת לאוויר הצח של המודעות לאוורר ולטהר את המרחב.

 

באפשרותך גם לסרוק את גופך במהירות רבה יותר, בהתאם לאילוצי הזמן שלך ובמצב שבו אתה מוצא את עצמך. אתה יכול לעשות סריקה אחת מהירה על כל הגוף במהלך נשימה מודעת או סריקת גוף של דקה אחת, שתיים, חמש,  עשר- עשרים דקות . רמת הדיוק בסריקה ותשומת הלב לפרטים המעודנים ישתנו כמובן  בהתאם למשך הזמן. אבל לכל מהירות יש את המעלות שלה, ובסופו של דבר, אנו מוזמנים להיות בקשר עם כל הישות הגופנית שלנו בכל דרך שמאפשרות הנסיבות.

 

אתה יכול להתאמן בסריקות הגוף, בגרסה ארוכה או קצרה, בשכיבה על המיטה בלילה או בבוקר. את יכולה גם לתרגל בישיבה או אפילו לעמוד. ישנן אינספור דרכים יצירתיות להביא את סריקת הגוף או כל תרגול אחר בשכיבה לתוך החיים היומיומיים שלך. אם אתם עושים שימוש בסריקה כל שהיא, סביר מאוד שתגלו כי  פעילות זו תעשיר את חייכם וכן תביא להערכה חדשה לגוף וכמה הוא יכול לשמש כמעין כלי להכלת הכאן ועכשיו ומה שהכי עמוק והכי טוב בעצמכם, כולל אפילו כבודינו, היופי שבנו, החיוניות שלכם והתודעה כאשר הוא פתוחה ורחבה, ללא הסחות דעת.

​

​

​

​

 

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

​

​

​

​

​

​

​

 

​