CBT בלבד לא תמיד מצליח בהתמודדות עם הלחץ, החרדה והדיכאון. אבל שילוב גישת הביופידבק מציעה שני צירי התייחסות לשינוי משמעותי:
לשנות את המחשבות (גישת ה CBT)
לשנות את הפיזיולוגיה שהיא הבסיס לחרדה, דיכאון וכו '(הפיזיולוגיה נתפסת כתחושה מורגשת).
דוגמה פשוטה לגישה השנייה: נניח כשאתה חרד, השרירים שלך נדרכים (למשל כתפיים, מצח). אולי זו הדריכות שמפעילה שרשרת אמונות ומחשבות שליליות. לימוד שחרור מתח שרירים ביעילות יכול לעזור לך להרפות מהמחשבה השלילית.
הנה דרך נוספת לחשוב על התהליך. CBT מכוון למחשבות "הלוהטות" - המחשבות הספציפיות שמעוררות מיד תחושות חזקות. מחשבות אלו "לוהטות" כל עוד השינויים הפיזיולוגיים עוקבים אחריהם. אבל אם אתה מסוגל לשלוט בשינויים הפיזיולוגיים האלה (בכך שאתה מיומן בהרפיה) אז אותן מחשבות לא פוגעות יותר - הן רק מחשבות. גם אם אתה עדיין מאמין להם.
גישות חדשות של פסיכותרפיה רואות עצמן הגל השלישי של CBT - המבוססות על CBT אך התקדמו מעבר להן. דוגמאות לכך הן ACT או טיפול בקבלה ומחויבות, וטיפול קוגניטיבי מבוסס-מיינדפולנס (MBCT).
הם גורסים כי אין צורך לשנות אמונות בעייתיות כמו שאתה טיפש, אלא רק "להשתחרר" אליהם, להפסיק להתייחס אליהם כל כך ברצינות, לא ל 'היתקע' איתם כל כך ולהתחיל להתייחס למחשבות בדרך אחרת, למשל כמו רדיו שמנגן ברקע דעתך, שאתה פשוט לא צריך לשים לב אליו. במילים אחרות, אתה צריך רק לפתוח מרחב כלשהו בינך לבין אמונתך, או לא להזדהות עם אמונות באותה מידה.
כיצד ביופידבק יכול לעזור
מה קורה בפועל כשאתה מצליח להפריד מתהליך החשיבה שלך משלך בצורה כזו ? אני חושב שהיבט מרכזי באמת בתהליך הוא שהפיזיולוגיה שלך משתנה. כשאתה "מרפה" ממחשבה שלילית, אתה ממש משחרר - השרירים שלך משתחררים מדריכות.
באמצעות ביופידבק, לקוחות יכולים לפתח את המיומנות שלהם להרפות ממתח שרירים. וזה יכול להקל הרבה יותר על התנתקות ממחשבות שליליות.
כמובן שמתח השרירים אינם הגורם היחיד בפיזיולוגיה של חרדה, וזה לא המדד היחיד בביופידבק שימושי, אבל אתה מבין את הרעיון.
כיצד ביופידבק משלים טיפול CBT
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הפך אחד מהטיפולים הפסיכולוגים הנפוצים ביותר לחרדה ודיכאון.
בבסיס הגישה תובנה יסודית הגורסת שרגשות שליליים כמו חרדה וייאוש נוצרים כתלות בדפוסי חשיבה מגבילים או לא מועילים. דוגמא: אתה מרגיש חרד מלהגיש מצגת בפני הבוסים בעבודה. אתה מאמין שהבוסים יחשבו שאתה לא ראוי בתפקיד, ולכן אתה מרגיש חרדה (כלומר החרדה נגרמת בגלל האמונה שלך). אז כדי להשיג הקלה מחרדה או דיכאון וכו' עליכם למקד את תשומת הלב למחשבות והאמונות הרלוונטיות: אם תוכלו לראות שהבוסים לא באמת חושבים שאתם טיפשים, החרדה תתחיל להתפוגג.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי מלמד גם על הקשר בין דפוסי התנהגות מגבילים ודפוסי חשיבה. דפוסי התנהגות גם הם קשורים בהפעלת רגשות קשים ולא נעימים, וכמוהם הם יעדים לשינוי. לדוגמה, אם אתה נוטה לדחות כל הזדמנות להגיש מצגות, זה ישמור על אמונך שאתה באמת גרוע בהן ובגלל זה מגיב בחרדה. מה שאתה צריך לעשות זה להפסיק להימנע ולהתחיל בהדרגה להיחשף בפני קהל ומצגות מצגות כדי שתוכל לגלות ולהאמין מחדש שאתה באמת בסדר.
קשה להכחיש את ההיגיון שבדוגמאות לעיל, אבל זה לא כל הסיפור.
מה שלדעתי חסר (או שלא מודגש מספיק) הוא שהאמונה בה אתה מקובע מותנה באיך שאתה מרגיש, או במילים מוחשיות יותר, על ידי מצב הפיזיולוגיה שלך.
אם אתה מאמין שכולם חושבים שאתה טיפש, בדיוק כשאתה עומד לדבר, אז כן, כמובן שאתה תהיה חרד. אבל סביר להניח שאתה רק מאמין בזה בלהט הרגע, מכיוון שאתה כבר חרד. שלוש שעות אחר כך כשנרגעת שוב, אתה עדיין מאמין שכולם חושבים שאתה טיפש ? כנראה שלא. האמונה מותנית בחלקה על ידי התחושה, או מהפיזיולוגיה המעוררת יתר ("להילחם או לברוח"). שינוי הפיזיולוגיה אם כך ואתה משנה את האמונה.
אז נראה שמחשבות ורגשות קשורים זה בזה (כאן אני מגדיר רגשות כפי שתפיסת הגוף מציעה).
מה מניע את שרשרת התגובות ? מה שקורה הוא שהתודעה יכולה לזהות או לסווג כל סיטואציה נתונה כעוד דוגמא לפיסת מציאות כזו וכזו, והתגובה האוטומטית והלא מודעת (ולכן אינה בשליטתינו כביכול) נכנסת לפעולה כהרף עין כמו במצב של התקף חרדה.
